וַֽיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ

אם שכח לבקש את הגשם בברכת השנים, משלים את זה בברכת שומע תפילה. האם ניתן להשלים גם את הזכרת "מַשִּׁיב הרוח וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם" בברכת שומע תפילה, אם שכח להזכיר בברכת מחיה המתים?
 
יש לדעת, שאם שכח ולא הזכיר (בעונת הגשמים) גבורות גשמים בברכת מחיה המתים, לא יצא ידי חובת התפילה. (למעשה, הזכרת שבח הגשמים מעכבת רק אם לא הזכיר "מוריד הטל" ולא "מוריד הגשם", אבל כיון שאנו נוהגים להזכיר "מוריד הטל", אין צורך לחזור).
 
בירושלמי אומרים שניתן להשלים בברכת שומע תפילה גם את הזכרת גבורות גשמים. לשון הירושלמי (ברכות ה ב): "ר' זעירא בשם רבי חנינא: אם לא שאל ("ותן טל ומטר לברכה") בברכת השנים אומרה בשומע תפלה, ודכוותה (=וכמו כן) אם לא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפילה! (ודבר זה נלמד בקל וחומר:) מה אם שאלה שהיא מדוחק (=בקשת הגשמים חשובה מאוד עבורנו, כי אנו זקוקים להם ביותר, ואף על פי כן) אומרה בשומע תפילה, אזכרה שהיא מריוח לא כל שכן?"
 
ביאור הירושלמי: את בקשת הגשמים אדם מבקש מתוך דחקו, ולכן יש סברא לומר שבקשה זו צריכה להיאמר באופן מובהק, בברכתה המקורית, ולא די לבקש את הגשמים רק בתור השלמה, בברכה הכללית של "שומע תפילה". וכיון שאנו אומרים שאעפ"כ ניתן לומר את בקשת הגשמים בברכת "שומע תפילה", קל וחומר שניתן גם להשלים שם את הזכרת הגשמים, שאינה נאמרת מתוך דוחק. 
 
בבבלי לא אומרים כך, והבינו הראשונים שיש כאן מחלוקת תלמודים.
 
מה שורש המחלוקת?
 
בתפילת העמידה יש שני עניינים: 1. שבח הבורא. 2. בקשת רחמים על צרכיו של האדם. 
 
בתלמוד הבבלי (ברכות כו) מגדירים, ששורש התפילה הוא בקשת רחמים. הצורך לפתוח את התפילה בשבחי הבורא הוא מפני שלא ראוי להתחיל מיד עם הבקשות ללא שמקדימים להם את שבחי הקב"ה. אבל בתלמוד הירושלמי התפילה מוגדרת "עבודה שבלב". עניינה הוא קרבת א-לוקים. גם הברכות שתוכנן הוא בקשות חותמות בברכה של שבח. לדוגמא: "חננו מאיתך.. ברוך אתה ה' חונן הדעת" - בקשה ואז שבח ממין הבקשה. צרכיו של האדם, מביאים אותו לשבח את הקב"ה.
 
בתלמוד הבבלי העיקר הוא הבקשה, ובתלמוד הירושלמי העיקר הוא השבח.
 
לכן, בבבלי סוברים שכיון שברכת "שומע תפילה" היא מברכות הבקשות, ולא מברכות השבח, לא שייך להשלים בה את הזכרת הגשמים, שהיא לא שייכת לבקשות. 
 
אבל בירושלמי, כיון שבכל הברכות השבח הוא העיקר, לכן ניתן להשלים בברכת "שומע תפילה" גם שבח ששכח לאומרו במקומו הראוי לו. 
 
בארץ אשר תמיד עיני ה' בה, שורש התפילה הוא שבחי ה'. בחו"ל, רחוקים יותר מהקב"ה, ולכן עיקר הגדרת התפילה הוא בקשת הרחמים על האדם.